אברהם מספר:"כשהפולנים ראו את האווירונים של הגרמנים הם צעקו "נאשה נאשה" (זה שלנו) פתאום קיבלנו את הפצצות - הם לא תפסו בכלל שהם לא שווים שום דבר , 3000 רצו עם החרבות נגד הטנקים הגרמנים.. אחרי שנה התחילו לקחת מהגטאות לעבוד."
איך הגעת לגטו?
-לכל עיר היה גטו הגרמנים ביקשו מכל היהודים לעבור לרחוב אחד וסגרו אותו והיה גטו. הבאנו מה שלקחנו ביד , אוכל, ביצים, שמיכות, פחם... מה שרק יכלנו לקחת, ותוך 24 שעות היינו בגטו ולא יכלנו לצאת.
לאברהם הייתה חזות פולנית. היו לו עיניים כחולות ושיער בלונדיני. כאשר היה יוצא מן הגטו לחנויות כדי לקנות לחם הפולנים שפעם היו חבריו היו צועקים שהוא יהודי (ג'יד ג'יד). החיילים הגרמנים לא האמינו להם כי הם חשבו שהילדים אומרים זאת מפני שהם רצו לחם לכן לא טרחו גם לבדוק את מוצאו האמיתי של אברהם.
עבודה במחנות
לאחר שנה של חיים בגטו, התבקשו כל הגברים לצאת לעבוד. אברהם היה בן 11. אחיו יצא לעבודה, ואחותו שהייתה נשואה נשארה בגטו עם בעלה.
אברהם מספר: "באו לבדוק מבית לבית מי נשאר, והרביצו מכות לכולם . אני היתי עם אמא על המיטה והיא החזיקה אותי- תלשו אותי ממנה ולקחו אותי בחוץ לכולם . על המגרש היו בערך איזה מאה , מאה חמישים ילדים כבר, וכולם התחילו לבכות, לבכות..אז גם אני בכיתי "אמא" (לה מאמא, לה מאמה) שלחו אותם כולם בחזרה ורק אותי השאירו. זה שבחר את האנשים אותי הוא שלח לצד שמאל עם האנשים וכולם בוכים , הוא נתן לי סטירה אמר לי :"עכשיו אתה כבר לא בוכה יותר, יהיה לך טוב בגרמניה" אז הבנתי שאני גבר. אני כבר לא בוכה יותר. אני לא בוכה יותר. והוא אמר :"אתה יהיה לך טוב, אבל אלה אתה לא יודע מה יהיה איתם " הוא ידע שכל הגטו הולכים להחריב אותו, להרוג את כולם... הוא אמר :"אתה דומה לילד שלי, עם העיניים שלך , אתה תלך לשמה עם הגדולים".
אברהם נלקח למחנה העבודה בקרונות של בהמות.
אברהם ממשיך לספר: "היה עוד בפנים גללים של סוסים שהיה קפוא כשהתיישבנו על זה אז זה נהיה רך , נדבק, אני לא נגעלתי או התחלתי להקיא . אחרי יום-יומים של נסיעות מתו הרבה והיה צריך לעצור אז הם עצרו את הרכבות הוציאו את המתים לקרון אחר של המתים אני הייתי יורד למטה גם ועוזר להם. היינו יושבים על המתים ואוכלים שלג , לא היה אוכל לא היה שתייה לא היה כלום. זה החזיק אותי , בחורף".
הנסיעה למחנה העבודה, שהיה ממוקם בסביבת ורשה, הייתה ארוכה וכמות האנשים הידלדלה מיום ליום. לבסוף הגיעו למקום העבודה. היה עליהם לסלול כביש מהיר ממוסקבה לברלין. למזלו, מפקד המחנה (אולי כי דיבר עם קצין הSS מהגטו) נתן לו לעבוד בעבודה אחרת- קלה יותר. תפקידו היה להאכיל את החיות והוא היה מגניב תפוחים ואוכל לאנשים ולרבנים שעבדו בעבודות הקשות יותר, עד שהיה חייב להאכיל את החיות שחלו.
כעבור שנה נוספת, כאשר אברהם היה בן 12, הוא הועבר שנית בקרונות למקום עבודה אחר בו עבד קשה יותר עד שהגיע לאושוויץ-בירקנאו (Auschwitz). אברהם היה שם כשבועיים, סומן במספר ונשלח לעבודה בייצור מתאנול למטוסים הגרמניים.
"הלכנו הרבה ברגל , מהמחנה לעבודה היה שש ק"מ כל יום . ב5 בבוקר קמנו, ב6 כבר הלכנו עד 6 בערב (נתנו לנו קפה ועוגיות בוודאי ולחם)"
אברהם עבד גם בקומנדו "כבלים", להתקנת קווי הטלפון וקומנדו "פיינטרים", אשר ניקו וצבעו את הקירות.
כאשר עבדו, פוקחו היהודים בבלוק 20. על ידי קפואים (=שוטרים) שהיה פושעים שהוצאו מבתי סוהר בגרמניה. הם חולקו לשתי קבוצות- אסירים פוליטיים, להם היה חצי מגן דוד-חצי צלב בצבע אדום על המדים; ופושעים, להם היה סמל ירוק על המדים. בסך הכל היו במחנה אושוויץ מספר 1 עשרים ושמונה מבנים, "בלוקים", המסודרים בשלוש שורות.
באחד הימים הקאפו הביא אוכל לעובדי המוסך – המכונאים – וכמובן שכולם התנפלו על האוכל. אברהם, לעומתם, עמד בצד ונתן לשאר העובדים לאכול. הקאפו התעניין מדוע אינו אוכל ומה שמו, וכשענה לו "שיאכלו קודם" זה מצא חן בעיני הקאפו והוא רשם את מספרו. (ליהודים שעבדו היה מספר על הזרוע, על החזה ועל המכנס). כך הועבר אברהם לקומנדו המכונאים שטיפלו באופנעים ומשאיות.
במקום העבודה החדש התנאים היו יותר טובים- אנשי הSS שבאו לטפל באופנועים הביאו להם נקניקים וכו'. היו שם אנשי SS שקיבלו דו"חות על העובדים- ספרו את העובדים, כל בוקר בשעה 6, ואם אחד מהעובדים היה חסר היו משאירים את שאר העובדים כל היום מבלי לצאת לעבודה עד שנמצא העובד החסר. פעם אחת ברחו שני עובדים, אחד מהם יהודי בשם חיים, ותפסו אותם ותלו אותם מול כולם,כדי להפחיד את שאר העובדים.
"פעם אחת אני רחצתי את האופנוע של גרינג – הסגן של מפקד המחנה הס - והכנסתי לו מים לקרבורטור כך שהקרבורטור קפא וגרינג היה צריך לנסוע מאושוויץ לבירקנאו - 3.5 קמ'. גרינג נסע ובאמצע הדרך הוא נשאר לעמוד לא היה אף אחד שיבוא לקחת אותו. בסוף הביאו אוטו משא לקחת אותו- עד שהוא בא לקח שעתיים. גרינג הגיע למוסך ושאל: "מי עשה סבוטאז' באופנוע שלי ?" אז אלה שראו אמרו "הילד, הילד אברהם". הוא התחיל להתפרץ עליי "איך אתה עושה דבר כזה למפקד SS יהודי מלוכלך?!" ואני עמדתי והסתכלתי לו בעיניים והוא שאל אותי:"בן כמה אתה?" אמרתי לו 14 (כבר הייתי שנתיים במחנה) והוא הוציא את האקדח ושם כדור בקנה ואני חשבתי שהוא הולך ללחוץ, אבל הוא לא לחץ. וצעק וצעק "קול קומנדו! קול קומנדו"- זה קומנדו של כורי פחם, והאנשים שעבדו שם מתו. הוא הוריד את האקדח ואמר:"מחר אתה הולך לקומנדו פחם" , זה היה פסק דין מוות".
אברהם היה לבוש במכנסיים אדומות עם פסים על מנת שיבלוט למרחק כאשר יצא מהמחנה. הקאפו שפיקח על כורי הפחם היה פושע , והוא ידע מה עשה אברהם לסגן מפקד המחנה, גרינג, וקיבל הוראה להרוג אותו. כאשר הגיע אברהם ושאל אותו הקאפו מדוע הוא שם אברהם לא ענה אך הקאפו אמר לאברהם:"כל הכבוד לך". לכן אברהם לא עבד קשה במכרות הפחם ונשאר שם במשך שנה- והוא היה כבר בן 15.
באותו זמן, הצבא הרוסי התקדם לקראת אושוויץ, והגרמנים מחליטים לעזוב את המחנה ולקחת איתם את האסירים. כל אסיר קיבל חצי לחם וביחד, כמאה אלף אסירים, הלכו כולם לכיוון מרכז גרמניה – צעדת המוות.
מספר אברהם:"כולם בחמישיות הולכים היית חייב לצאת מהמחנה. רציתי להשאר אבל לא ידעתי ואמרו מי שנשאר SS יהיו במחנה ומי שנשאר מיד יורים בו. אז הלכתי גם תוך יום אחד הרוסים הגיעו. וזה היה קשה פשוט ללכת. וללכת וללכת והיתה שרשרת של SS עשרה בסוף הטור וכל מי שרק התחיל ליפול, כל מי שרק התחיל לבכות מיד קיבל כדור בראש והמשיכו הלאה. הלכנו המון ללא אוכל וללא מים".
לאחר ההליכה האסירים ששרדו נלקחו בקרונות למקום עבודה חדש. לשם הגיעו מתוך מאה אלף האסירים שיצאו לדרך רק כשלושים אלף.
כאשר נשאלו האסירים היהודים במחנה העבודה מי יודע להלחים, אברהם ידע שעל מנת לשרוד עליו לשקר. כך הובא עם מספר אנשי מקצוע אחרים למחנה תת קרקעי בו בנו טילים שנשלחו לאנגליה. אסירים יהודים שרק נחשדו שאינם עובדים או מתכננים לברוח הוצא להורג בתלייה.
מיד מי שרק חשבו :"מה הוא עושה?" או "מה הוא לא עושה?" תלו אותו. ותמיד הסתכלתי. הרביצו לי אבל לא הרגו אותי , אפילו שיכלו להרוג אותי במכות.
בשנת 1945 הגיע הצבא האמריקאי למחנה. תקופה זו הייתה קשה במיוחד- לאסירים לא היה מה לאכול, וקיבלו בסך הכל 3 תפוחי אדמה רקובים וליטר מים ביום. אסירי המחנה הועברו בקרונות לברגן-בלזן (Bergen-Belsen). בדרך פתח הSS באש על הנוסעים והופצצה הרכבת. חצי מהאנשים נהרגו בדרך.
אברהם:"אני הייתי כולי עם דם, והסתכלתי לראות אם אני לא פצוע או משהו - היה לי דם אבל מאנשים אחרים. אני ישבתי בפינהשל החלון תמיד ידעתי איפה לשבת בפינה תמיד. זה מגן עלייך, אף אחד לא דוחף אותך, אף אחד לא שוכב עליך , אני הייתי כבר זקן ההפטלינג (=אסירים)."
המתים הוצאו מן הרכבות והרכבת המשיכה בנסיעתה למחנה ברגן-בלזן. שם ניסו הגרמנים להרוג את היהודים.
"זה אחד מה SS סיפר לי את זה- קראו לו אוסקר. והוא היה הפושע הזה, חבר שלי מהמחנה באושוויץ שעבדתי איתו יחד במכונאות, במוסך. ואפילו שהוא היה פושע גדול הייתי חבר שלו , לקח אותי תחתיו ונפרדנו אחר כך. ובברגן בלזן נפגשנו הוא היה הקאפו. הוא בא עם נבוט להרוג את האנשים ואמרו לאנשים לצאת לקחת את הלחם, אני כבר לא יכלתי ללכת, עשרות אלפים יצאו ולא יכלתי ללכת, היו מפילים אותי הייתי ילד קטן וחלש מאוד אז נשכבתי על המיטה ..... ושכבתי ולא רציתי לצאת פתאום הגיע אוסקר הולך לתת מכה בראש וצועק "אברהם? אברהם!" ואמרתי לו "כן" והוא הרים אותי וכבר לא הרביץ לאף אחד. הוא לקח אותי לחדר של האיפה שהשומרים של ה SS והסביר לי:" הלילה אני אגיד לך תברח היום או שלא אם אני אשמע שהולכים להפגיז את המחנה אני אציל אותך. אנחנו שנינו נברח מפה ."
עקב התקדמות הצבא האנגלי לתוך שטח הרייך הגרמני הצבא הגרמני נסוג ולא נותרה ארטילריה להפצצה שתוכננה. האסירים היהודים נותרו במחנה עד הגעת האנגלים.
"הוא הביא לי אוכל אוסקר ואני אכלתי ואכלתי לא אכלתי מהר אכלתי שישאר למחר, השארתי את זה ככה לכמה ימים, אני אכלתי לאט לאט וזה היה המזל למה שמי שאכל מהר קיבל טיפוס- מת. אני אכלתי טיפה טיפה רק הסכלתי על זה ואני אכלתי טיפה ועוד טיפה שלא יגנבו לי את זה וככה עברה "הקייטנה"...
לאחר המלחמה
אל המחנה הגיע אחד ממכריו של אברהם שהכיר במחנה אושוויץ. המכר, גרשון, הגיע לברגן בלזן על מנת לחפש קרובים ומצא את אברהם. הוא הציע לו לנסוע איתו לפרנקפורט- לאזור שבשליטת האמריקאים. שם קיבלו גרשון ואברהם רשיון לנשיאת נשק בחסות הצבא האמריקאי על מנת שיביאו להם אנשי SS. כעבור מספר חודשים נלקח מהם הרישיון והם נשארו לעבוד אצל האמריקאים.
במסגרת עבודתו הכיר אברהם סרן אמריקאי שהיה אחראי על התקשורת של הגנרל האמריקאי, אייזנאהואר, שהציע לו לנסוע לאמריקה. אברהם סירב בטענה שברצונו לעלות לישראל, והגנרל עזר לו ליצור קשר עם קרובי משפחה שגרו אז בשוויץ.
"...והוא אמר "איפה אתה רוצה לסוע? בוא איתי לאמריקה", אז אמרתי לו – "לא, אני רוצה לישראל". "אין לך אף אחד" הוא אמר, אז אמרתי לו- "בשוויצריה יש לי דוד (אח של אמא)" אז הוא אמר "אין בעיה- אני מתקשר מהצבא האמריקאי ואני מבקש מיד את הכתובת" בלילה. הוא התקשר, אחרי כמה פעמים נתנו לו לדבר. הוא אמר שהוא מהמטה של גנרל אייזנאהואר ושהוא רוצה לדעת את הכתובת של ליסאק (הדוד), ובאמת הוא הביא לי אחרי שבוע את הכתובת של המשפחה שלי בשוויצריה".
משפחתו הסכימה לקבלו ובגלל עיכובים בקבלת אשרות שהייה מהשוויצרים רק כעבור חצי שנה הגיע אברהם לשוויץ.
אברהם אמנם קיבל אישורים לעלות לארץ ישראל אך דודו מנע ממנו לעלות ולכן רק בשנת 1949 עלה ארצה.
אברהם התגייס לצבא והשתתף במבצע קדש (1956), מלחמת סיני באזור תעלת סואץ בשירות חטיבה 9, לאחר מכן גם במלחמת ששת הימים (1967) שם השתתף בכיבוש ג'נין, טול כרם ושכם.
כיום אברהם נשוי לשושנה, אב לשלושה בנים ושמונה נכדים. הוא מתגורר בכפר סבא, ישראל.
No comments:
Post a Comment